.png)
כתיבה אינטואיטיבית היא כתיבה שבאה מבפנים, מהלב או מהבטן,
תלוי את מי שואלים.
כתיבה מסייעת לבטא את מה שבפנים ולעיתים עוד לא התגבש למילים. למילים יש את הקצב שלהן, הן יודעות מה נכון לנו, וכשהן משתחררות מתוכנו אפשר לחוש את הכוח שלהן. כשהן נכתבות משהו מתבהר, אנו מגלים את עצמינו מחדש, אנו מתבוננים ונוכחים.
כתיבה פותחת רווחים של נשימה, יכולת הכלה ומשם צמיחה והתפתחות. כתיבה יוצרת מגע עם הנפש, מרוקנת וממלאת, משחררת ומזינה. היא מאפשרת גם לעבד אתגרים וקשיים, להניח אותם מחוץ לנו כדי שיונחו אחרת בתוכנו.
כתיבה היא אפשרות שכדאי להתנסות בה גם אם לא כתבתם עד כה.
תנו לעצמכם הזדמנות להתחבר לקסם.
הסדנאות שאני יוצרת הן סדנאות כתיבה אינטואיטיבית, שמאפשרות ביטוי בדרכים יצירתיות ויוצרות תהליכי התפתחות אישיים.
כשכותבים, נפגשים עם מילים שלא תמיד ידענו שקיימות בנו. נפתחת הזדמנות להקשבה לעצמנו. למה שקורה לנו בחוץ ובפנים.
המפגש עם המילים יוצר חוויה רגשית, כי כתיבה נוגעת בנו גם מבלי שנעשה דבר מעבר לכך.
מעצם הכתיבה והנגיעה הרגשית מתאפשרת התפתחות. פעמים רבות חווית הכתיבה יוצרת בהירות, ממלאת,
מזינה ומרפאת.
הסדנאות אינן דורשות ניסיון קודם בכתיבה, אלא רק בהסכמה להקשיב לעצמך ולכתוב.
כל סדנא כוללת טקסטים להשראה, תרגילי כתיבה,
שיתופים והקראות (של מי שרוצה), שיחה ותרגילים לכתיבה בין המפגשים.
הסדנאות אינן עוסקות במתן משוב ספרותי.
מילים שיודעות לחבק
אֲנִי לוֹחֶצֶת עַל הַמֶּתֶג.
תְּרִיס הַגְּלִילָה בַּסָּלוֹן
מִתְרוֹמֵם לְאִטּוֹ.
הַשֶּׁמֶשׁ מִתְגַּלָּה לִי בִּמְלוֹא עָצְמָתָהּ
אֲנִי מִשְׁתַּהָה
מִשְׁתָּאָה
מֵעֶצֶם זְרִיחָתָהּ,
כָּל יוֹם מֵחָדָש,
בַּפַּעַם הָעֶשְׂרִים וְאַחַת
לַמְרוֹת הַחֹשֶׁךְ שֶׁיֵּשׁ פֹּה
לַמְרוֹת
הַתְּהוֹם.
(היום ה - 21 למלחמה/ לימור רוזי ברנס)
הסדנה הזו נולדה בימים הקשים מנשוא של מלחמת "חרבות ברזל", ימים שמחייבים אותנו לחפש עוגנים.
עוגנים הם איים של דברים טובים שמחזקים אותנו. כשאנחנו עומדים על אי יש לנו נקודת מבט על המים, יש לנו אחיזה בקרקע, יש לנו אפשרות לנשום בנחת.
עוגנים עוזרים להתנהל בתוך כאב וחוסר וודאות, לקבל בהירות, גם אם רק לכמה רגעים. ככל שממשיכים להשתמש בהם יש עוד ועוד רגעים כאלה.
אי קטן של כתיבה יכול להיות עוגן. מילים יכולות לשמש אחיזה בתקופות סוערות. מילים יכולות להיות משענת לנפש עייפה.
לכתיבה יש איכות של סדר וארגון שכה דרוש לנו בזמנים סוערים. לכתיבה יש איכות של ריפוי. האיכות הזו היא עדינה מאד ולא מתיימרת. לא באמת נוכל לרפא, אלא להיות עם. ליצור איזה גם וגם. ייקח לנו זמן להצליח להיות עם כל מה שנפצע בנו עמוקות ולהמשיך.
בסדנה הקבוצתית הזו נכתוב מתוך האין הגדול שנוצר. נחזיק את המילים יחד, נקבל הדהוד למילים שלנו, נמצא עוד דרכים לומר את מה שאנו מרגישים, ניזכר בכוחות שלנו, נפתח רווחים לתקווה וגם ונהדהד אותה ביחד.
נותנת מקום לעצמי
תִּכְתְּבִי
גַּם אִם אַתְּ לֹא מוֹצֵאת
אֶת הַמִּלִּים,
תִּכְתְּבִי כְּדֵי לִמְצֹא
אֶת עַצְמֵך
(לימור רוזי ברנס)
לתת לעצמי מקום זו בחירה, שאנחנו לא תמיד עושות במרוץ של החיים.
לא קל לתת לעצמינו מקום בתוך החיים, הילדים, הזוגיות, העבודה, לעיתים קשה אפילו להבחין שפספסנו את עצמינו וכשאנחנו מבחינות בכך, אנחנו לא תמיד יודעות במה להתחיל ואיך, כי לפעמים אנחנו שוכחות איך היינו.
כתיבה עוזרת לנו לקלף את עצמינו מבין השכבות שנוספו לנו, להתבונן כל פעם עוד קצת אל תוך עצמינו, להבין , לבחור מה להשאיר, מה לשנות, מי אנחנו רוצות להיות.
סדנת הכתיבה הזו נועדה לעזור לך לעשות את הצעדים הקטנים – גדולים האלה אל תוך עצמך, בעדינות, מבלי לזנוח חלקים אחרים בחיים, רק לעשות עוד מקום גם לך.
כשאת נותנת מקום לעצמך, מתפנה בתוכך עוד המון מקום גם לאחרים. זה קסם כזה שקורה כשאנחנו מצליחות לראות את עצמינו, להיות בשבילנו קצת יותר.
אמהות נוגעות במילים
עֲשִׂי לָךְ מָקוֹם
לְעַצְמֵךְ
וּבְנִי לָךְ גֶּשֶׁר
אֵל כֹּל הַמְּקוֹמוֹת בְּעַצְמֵךְ
שֶׁלֹּא פָּגַשְׁתְּ הַרְבֵּה זְמַן
הַמְּקוֹמוֹת שֶׁפָּגַשְׁתְּ בְּחֶלְקֵךְ
אוֹ כְּשֶׁהָיִית בְּחֶלְקֵי מְקוֹמוֹת
שֶׁל עַצְמֵךְ.
עֲשִׂי לָךְ מָקוֹם
עֲבוּר
עַצְמֵךְ.
מֻתָּר לָךְ.
(לימור רוזי ברנס)
חווית החיים המיוחדת שנקראת "להיות אמא" ממלאת ומרוקנת אותך בו זמנית.
חשוב שתזיני את עצמך כדי שתוכלי להמשיך ולתת. חשוב לעצור להקשיב לעצמך ולרגשותייך. כשתהיי בשביל עצמך, תוכלי להיות קשובה יותר גם לילדים שלך. כדאי לשחרר ולעבד כדי להיאסף מחדש.
הסדנה מאפשרת מרחב שאינו שיפוטי כדי להיות כל מי שאת רוצה ויכולה להיות.
בואי אמא
לְאִמָּא שֶׁלִּי הָיְתָה רֵ׳יש מְיֻחֶדֶת
שֶׁאֵין לְאַף אִמָּא אַחֶרֶת.
(לימור רוזי ברנס)
אמא שלי נולדה בחודש ספטמבר. כבר אינה איתנו כבר כמה שנים אבל נוכחת היטב ברבים משיריי.
בכל חודש ספטמבר אני מקיימת סדנת כתיבה על אמא. כזן שמאפשרת לי להרגיש קצת יותר קרובה אליה. כזו שמאפשרת גם לכם להיות קצת יותר קרובים לאמא שלכם.
האם אי פעם נתת מילים לקשר עם אמא?
לכל אדם יש קשר מיוחד וייחודי עם אמא. מורכב או מיטיב ככל שיהיה , לכתיבה יש יכולת מופלאה להביא אותנו להתבוננות מחודשת על הקשר עם אמא, ולשחרר או לאמץ רגשות שונים ביחס לקשר הזה.
הסדנה מיועדת לכל מי שרוצה להיות עם אמא דרך המילים. בין אם היא בחיים ובין אם לא.
נקשיב לקולות מהעבר ומההווה, קולות שאנו רוצים לזכור, כאלה שאנחנו רוצים לשחרר וגם את אלה שאנחנו רוצים להעביר הלאה, נקבל אפשרות לראות אותה מכיוונים שאולי עוד לא ראינו.
נכתוב על מה שאנו זוכרים ומה שהספקנו לשכוח, נכתוב געגוע. נתרגש.
אבא שלי
בַּיָּדַיִם שֶׁלְּךָ חִבַּקְתָּ אֶת הַיְּלָדִים שֶׁלִּי
וְגַם בָּנִיתָ לָהֶם שֻׁלְחָן
שֶׁיּוּכְלוּ לִיצֹר בּוֹ
בַּיָּדַיִם שֶׁלָּהֶם.
וְאוֹתִי
הֶחֱזַקְתָּ בַּלֵּב שֶׁלְּךָ עֲטוּפָה וּמוּגֶנֶת
וּבְיָדַיִם מְלַטְּפוֹת
הִזְכַּרְתָּ לִי שֶׁעָלַי לִבְחֹר אֶת דַּרְכִּי
בִּשְׁתֵּי הַיָּדַיִם שֶׁלִּי
וְלִבִּי.
בַּיָּדַיִם שֶׁלְּךָ / לימור רוזי ברנס
סֵּרַקְתָּ אוֹתִי כְּשֶׁהָיִיתִי יַלְדָּה
כָּל כָּךְ בָּעֲדִינוּת
בַּיָּדַיִם שֶׁלְּךָ עָשִׂיתָ לְאִמָּא פֶן
לִפְנֵי אֵרוּעִים מִשְׁפַּחְתִּיִּים
בַּיָּדַיִם שֶׁלְּךָ
בָּנִיתָ מִזְנוֹן, צָבַעְתָּ קִירוֹת, חִדַּשְׁתָּ אֲרוֹנוֹת
חִבַּרְתָּ חוּטֵי חַשְׁמַל
תִּקַּנְתָּ מְכוֹנִיּוֹת
בַּיָּדַיִם שֶׁלְּךָ הֶעֱבַרְתָּ אֵנֶרְגִּיּוֹת שֶׁל רִפּוּי
בַּיָּדַיִם שֶׁלְּךָ גִּלְגַּלְתָּ בָּצֵק
וְאָפִיתָ עוּגוֹת שְׁמָרִים
אבא שלי נולד בחודש דצמבר. הוא כבר לא איתנו, אבל הוא עמוק בתוך הלב שלי, מלווה אותי בכל רגע משעות היום שלי. חסר לי כל כך.
בכל חודש דצמבר אני מקיימת סדנת כתיבה על אבא.
הסדנה אינטימית וקטנה, מאפשרת התבוננות ונגיעה רגשית. דרך טקסטים ותרגילי כתיבה תפתח האפשרות לבטא את מה שאולי עוד לא אמרנו על אבא, ואולי אמרנו אבל בדרך אחרת, אולי נבין עוד משהו חדש, אולי פשוט נהיה קצת עם אבא ועם עצמינו.
אני מאמינה שבין אם אבא שלכם בחיים ובין אם כבר לא, אפשר וכדאי להתבונן על הקשר שוב, ואולי להספיק לומר משהו שעוד לא נאמר, לשאול משהו שעוד לא נשאל.
בא לכם להתרגש איתי?
לעשות מקום לשנה החדשה
כְּבָר לֹא מְחַכָּה
שֶׁמִּישֶׁהוּ אַחֵר יָעִיר אוֹתִי
יַגִּיד לִי שֶׁמֻּתָּר
שֶׁלֹּא אֲפַחֵד
שֶׁאַגְשִׁים
(לימור רוזי ברנס)
כשאלול מתחלף לתשרי זה זמן טוב להתבוננות על מה שחלף ולהתכווננות למה שיבוא. זו הזדמנות לעצור, להסתכל סביב וגם פנימה. נתבונן אחורה וקדימה, ניפרד מהשנה שמסתיימת, נבקש סליחה, ונעשה מקום לשנה החדשה. נכתוב מה נרצה להמשיך ומה להתחיל? מה נרצה לקחת איתנו לשנה החדשה?
רגעים של טוב
"לא יהיה ניצחון של האור על החושך כל עוד לא נעמוד על האמת הפשוטה,
שבמקום להילחם בחושך, עלינו להגביר את האור"
(א.ד. גורדון)
יש רגעים שפשוט חולפים על פנינו בלי שנשים לב. בסדנה זו נשהה בהם, נחפש להם מילים, נרחיב את הנשימה וניקח אותם איתנו כצידה לדרך. כי החיים שלנו זה כאן ועכשיו, בואו נעשה איתם משהו טוב.